החלטה בתיק ב"ל 15886-06-11

1.         בתיק זה מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין דר' אלכס רוזנטל להלן: " המומחה"), והוא המציא   את חוות דעתו וכן השיב לשאלת הבהרה שהופנתה אליו.

            בהמשך, ביקשה ב"כ התובע כי בית הדין יפסול את חוות הדעת וימנה מומחה אחר. הבקשה נדחתה בהתאם להחלטה מיום 09.10.12.

באותה החלטה הפנינו את התובע לאפשרות העומדת בפניו להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה נוספות.

            בעקבות זאת ביקשה ב"כ התובע, בשתי בקשות מטעמה, להפנות למומחה  שאלות הבהרה, והבקשות נדחו לגופן.

עתה מבקשת ב"כ התובע לחקור את המומחה על חוות דעתו, באשר לדעתה היא איננה נותנת ביטוי לקשר הסיבתי ולנסיבות העניין, שכן חרף קביעת המומחה שנכללות בה, התובע מצוי עד היום באובדן כושר עבודה מלא, נדרש  לטיפולים ניתוחיים ומוגבל בתנועות גבו.

מגבלות ותחלואים אלה, לגישת ב"כ התובע, נובעים מהאירוע מושא התביעה באשר עובר לאותו אירוע לא סבל התובע מכאבי גב ולא התלונן על כאבי גב או הגבלות בתנועה ואין כל אזכור לכאבי גב בעברו הרפואי.

בנוסף, חזרה ב"כ התובעת והפנתה לחוות דעתו של ד"ר מרדכי קליגמן שהוגשה מטעם התובע, ועליה גם השתיתה בקשותיה להפניית שאלות הבהרה,  אשר בה נקבע " 75% מהנכות לתובע הינה כתוצאה מהתאונה וכי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 15% כתוצאה מהאירוע".

ב"כ הנתבע בתגובתו לבקשה לחקור את המומחה, הביע התנגדותו.

2.         לאחר עיון בחוות דעת המומחה ובהשלמתה, בנימוקי ב"כ התובע בבקשתה, ובתשובות ב"כ הנתבע בתגובתו, אינני מוצאת שיש מקום או הצדקה לחרוג מהנהלים המקובלים הנוגעים למומחים רפואיים המתמנים מטעמו של בית הדין בתביעות מהסוג בו עסקינן, ולאפשר חקירתו בפני בית הדין.

בנסיבות המקרה שבפני לא מצאתי בבקשת התובע טעמים כלשהם ובוודאי לא טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להיעתר לבקשה (ראו לעניין זה הנחיה מספר14(ד) להנחיות כב' נשיאת בית הדין הארצי מיום 13.04.10).

בתי הדין חזרו וקבעו, כי אין להתיר חקירה נגדית של מומחה רפואי, למעט במקרים חריגים וזאת בהסתמך על ההנחיות בדבר מומחים יועצים רפואיים המתירות לצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה באמצעות בית הדין.

כך למשל נפסק -

" הדרך המקובלת לחקור את המומחה לגבי חוות דעתו הינה,אפוא, להציג, באמצעות בית הדין, שאלות הבהרה למומחה בכתב. וכך נפסק: 'העיקרון שביסוד הוראות אלה הוא, שחוות דעת המומחה איננה עדות לטובת אחד הצדדים, ואין מוגשת על ^-ידי אחד הצדדים, ועל כן אין זכות לחקירה נגדית של המומחה" (דב"ע נה/0-166 המוסד לביטוח לאומי - איטה שטיין, פד"ע לז 577).

וכן נפסק -

" העדר חקירה נגדית פוטר את אב בית הדין מלשמוע חקירות נגדיות שלעתים קרובות הן ארוכות, מיגעות ובלתי מועילות.

חקירה נגדית גוזלת זמן רב מבית הדין. במקרים רבים חקירת העד המומחה אינה מוסיפה לידיעת בית הדין. השאלות החשובות ניתנות להישאל בכתב, ותשובות העד המומחה הן מדויקות יותר כאשר הוכנו בשקט ולא תחת לחץ של חקירה נגדית. כך יושג חסכון בעלות ההליך ותגבר יעילותו, החקירה הנגדית הופכת במקרים רבים מבחן לכוחותיו ולסבלנותו של העד במקום להיות מבחן למומחיותו ולנכונות חוות דעתו.

בנסיבות אלה קשה יותר לשכנע מומחים בעלי שם לבלות שעות רבות בבתי המשפט, ולחשוף את עצמם ללחץ של חקירה נגדית. לעומת זאת, הכנת חוות דעת ומתן תשובות לשאלות הבהרה כרוכות בפחות זמן ומתח, וקל יותר בדרך זו לשכנע מומחים לשתף פעולה עם בית המשפט במתן חוות דעת.

בסופו של דבר, הנוהל של שאלות הבהרה משיג את רוב רובן של מטרות החקירה הנגדית, ובדרך יעילה יותר..."(דב"ע נז/0-169 אברהם סמנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(3), 339).

אשר לעברו הרפואי של התובע, כבר הובהר בהחלטות שניתנו בבקשות התובע שהוזכרו לעיל, כי תפקידו של המומחה מסתכם בקביעת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלה, ואינו מחויב לקבוע מה הגורם למחלה.